יום שני, 10 באוגוסט 2015

הקרב על התודעה

לפני כמה ימים יצא לי לקרוא מאמר ביקורתי של חיים נבון על שני ספריו של יובל נח הררי. אמנם לא קראתי את ספריו של הררי אך שמעתי הרצאה מפיו ובה הוא שוטח בקצרה את משנתו. את סגנון הביקורת במאמר לא כל כך אהבתי, אבל בעיקבותיו התפתח דיון מעניין בין המגיבים. הללו נחלקו לשני מחנות עיקריים: חסידי המדע והחומר ושוחרי הרוח והפילוסופיה. חלק מהויכוח בין המחנות נסב על שתי שאלות מרכזיות: האחת, האם המציאות היא חומרית גרידא; השנייה, האם התודעה היא תולדה פיזית של המציאות החומרית. מגיב אחד פלוני אלמוני (תחת הניק "פלמוני") טרח והשיב לטענות המטריאליסטים וחסידי המדעיזם אחד לאחד ואני חייב להודות שאהבתי את תשובותיו. למען אלו המתחבטים בשאלות הללו אני מביא כאן את הדיון בו נטל אותו פלוני אלמוני חלק, ומצטט דברים בשם אומרם ובצמוד להם את תוכן תגובותיו.


הערה: אני מצטט כאן רק את אותו החלק בתגובות המגיבים הנוגע בשתי השאלות שציינתי למעלה. לא אחת תגובותיהם מתייחסות גם לנושאים אחרים במשנתו של הררי, אך את החלק הזה בתגובותיהם השמטתי. 

בועז: 
"בשביל להתמודד עם הטענות של הררי צריך הרבה יותר מכתבה שטחית כזו!
“פחמן ומים ותו לא” – אלפים השקיעו את חייהם בנסיון לחקור ולהוכיח את קיומה של נשמה וכדומה, ולא הצליחו. לעומת זאת, גילו מרכיבים ביולוגיים אחרים לאין ספור, והיכולת הרפואית היום היא לא פחות מנס. מותר לך לחלוק עליו, אבל אין בידיך שום עובדות...

...אדם משכיל שרוצה להאמין או להחזיק בדעות מוסריות כלשהן אכן מתמודד היום עם מדע חזק ומבוסס שמציב לו סימני שאלה קשים. בכתבה הזו הוא לא ימצא פתרון."

פלמוני:
"המדע הגיע להישגים כבירים במאות השנים האחרונות, מתוך חקירה של העולם הפיזי באמצעות מושגים אובייקטיבים של חומר ואנרגיה והקשרים המתמטיים ביניהם, בלי להזדקק לתופעות על טבעיות. זו המתודה המדעית – כך המדע עובד. מהשיטה המדעית *לא* משתמע שרק דברים שניתנים לחקירה במתודה המדעית, ז”א, גלגולים של חומר ואנרגיה, קיימים. התפישה שכל מה שישנו ביקום הוא חומר ואנרגיה היא תפישה מכובדת וליגיטימית, ונקראת פיזיקליזם או נטורליזם פיזיקלי, אבל כל מי שחושב שהאמונה המטאפיזית הזו (זו אמונה מטאפיזית בדיוק כמו האמונה שביקום יש עוד דברים חוץ מעצמים פיזיקליים) מתחייבת מהשיטה המדעית עצמה, לא מבין לא במדע ולא בפילוסופיה."

תום גורן-בר:
"וואו, חיים, מאיפה להתחיל. גם אם הררי חוזר על טיעונים ישנים שנאמרו שנים קודם, אין מכך להפחית בעוצמת הטיעונים. הדיון המעניין באמת הוא הדיון הפילוסופי בגין תקינות הטיעונים שלו, ושלך...

...התודעה כן ניתנת להסבר במונחים מטריאליסטיים, והקשר בינה לבין עולם החומר אינו תעלומה בלתי ניתנת להבנה. תודעה ניתנת להקבלה לתוכנה בעוד שהביולוגיה מקבילה לחומרה. לא רחוק היום (גם אלפי שנים זה זמן קצר…) בו נוכל לבנות יצור חי ואפילו אדם – כיום אנו יודעים לבנות מעגלים חשמליים באמצעות סיליקון ולייצר שערים לוגים באמצעות מוליכים למחצה, אך פרט למגבלה טכנולוגית כיום, אין סיבה שלא נוכל לבנות מעגלים חשבמליים ביולגיים (מתאי גזע) וייצר שערים לוגיים באמצעות רכיבים ביולוגיים שיוצרו במעבדה. לא קיים חסם תיאורטי ליכולת שלנו לכתוב תוכנה אשר תממש את כל אחד מהתהליכים הפיזיולוגים הפעולים בגופנו (חלוקה של תא לדוגמא). תוכנה כזו תאפשר להריץ סימולציה של חיים ביולוגיים שלמים בתוך דקות. 
תודעה היא מצב של מערכת מצבים (state machine) והיכולת של המערכת לבחון את מצבה לשנותו. הגוף שלנו ניתן לתאור על ידי מערכת מצבים (מצב = הקונפיגורציה של המודל ברגע נתון, כאשר המודל הוא הגוף שלנו על כל חלקיו, מהתנוחה הפיזית ועד למתח החשמלי המדוייק שיש בין כל ניורון במוח שלנו). המודל שלנו מחליף מצבים ללא הפסקה. בעבור מודלים פשוטים כבר הצלחנו כיום לממש תודעה ממוחשבת. 
התפתחות התודעה יכולה להיות מוסברת על ידי האבולוציה. מערכת שיודעת לבחון את עצמה ולהשתנות תשרוד בעוד מערכת שלא תהיה נחותה יותר...

פלמוני:
"הדברים שכתבת בקשר לתודעה פשוט מגוכחים, ואני מקווה שהם נובעים מבורות ולא מעיוות מכוון של העובדות. התודעה, במובן של חוויה סובייקטיבית, אינה “מצב של מערכת מצבים”, אלא כינוי למכלול הרגשות, התחושות, הרצונות והחוויות הפנימיות שהאדם חש, שנבדלות מהתהליכים האובייקטיבים המתרחשים במוחו במקביל לאותן חוויות (פעילות חשמלית, כימית וכדומה). אני מאוד ממליץ לך לקרוא מעט (אפשר להתחיל מוויקיפדיה) על המושג qualia ועל בעיית הגוף והנפש (body mind problem)."

אורן:
"תודה על מאמר מצוין. אני מעריך את הנכונות שלך לצלוח את כל הספרים של הררי. שני עמודים בספר הספיקו להבין את מה שניסחת היטב. מה שעומד ברקע ‘מדעיזם’ על פיו העולם הוא ביטוי מורכב של חומר ואנרגיה, ועל כן כל תופעה ניתנת לרדוקציה (באופן עקרוני, אם כי לא תמיד באופן מעשי) לחלקיקים אלמנטריים, כוחות, אנרגיות וכו’. תפיסת עולם זאת הנה בפירוש **אמונה מטפיזית** שאינה ניתנת להוכחה אמפירית או ביסוס לוגי ולכן אינה תוצא של מחקר מדעי. המדעיזם – המקובל על רוב המדעים כיום וכמובן על הררי – תופס טרמפ על המדע (שיטותיו, יוקרתו והישגיו) על מנת לבסס ולהצדיק אונטולוגיה מטריאליסטית–אתאיסטית."

פלמוני:
"כה לחי – דברים כדרבנות!"

יואב:
"חיים, נתת כאן כמה טיעונים מעניינים שמחזקים טענות נגד, אבל לא סתרת כאן בצורה מוצלחת אף אחת מטענותיו (למעט האיסלאם). איך אתה שולל את טענותיו המציאותיות מאוד שהכל מומצא?"

פלמוני:
"ערכים הם “מומצאים” במובן זה שהם לא עוסקים במה שישנו במציאות, אלא במה שהאדם המסוים רוצה שיהיה במציאות. הררי, תוך התעלמות מהכשל הנטורליסטי ומעצם ההגדרה המקובלת לערכים בפילוסופיה, טועה לחשוב שאם ערכים אינם מבוססים על דברים שבטבע, הם אינם “אמיתיים”. אבל הרי כל מהותם של ערכים הוא במה שראוי שיהיה, ולא במה שראוי להיות: הומניסטים רואים באדם את הטוב העליון וחושבים שראוי לשפוט כל מעשה בהתאם לכך; דתיים רואים באל את הטוב העליון וחושבים שראוי לשפוט כל מעשה בהתאם לכך; ונאצים רואים בשלטון הגזע הארי את הטוב העליון וחושבים שראוי לבחון כל מעשה בהתאם לכך. כל אלה מערכות ערכים אבסולוטיות, והעובדה שהן עוסקות במה שלדעת המחזיקים בהן ראוי שיהיה, ולא במה שישנו, לא מערערת על האבסולוטיות שלהם. ראה is-oiught problem בוויקיפדיה."

אלי:
"פילוסופים מעטים מחזיקים כיום בעמדה הקארטזיאנית בנוגע לקשר בין הגוף והנפש. למעשה, מה שקרוי בספרות ‘הבעיה הקשה של התודעה’ (מדוע יש *בכלל* תודעה, להבדיל מהשאלות ה”קלות” בנוגע לתנאים הפיזיקליים המביאים לקיומם של מצבים מנטליים ספציפיים) נחשב ע”י רבים כפסיאודו-בעיה שאין מאחוריה שום מסתורין.
יש לנו יחס מיוחד כלפי עצמנו וכלפי יצורים אחרים ויחס של אדישות כלפי דברים אחרים. ההצהרות “כואב לי”, “יש לי תודעה”, או “יש להם תודעה”, הן אקטים פומביים שמביעים כלפי חוץ את היחס הזה שלנו לדברים השונים או שמנסים לגרום לאחרים לתת יחס מסוים לנו או ליצורים אחרים. הכשל מתחיל כשמתעקשים להתייחס למה שמראש הוגדר כפרטי-סובייקטיבי לחלוטין וחסר אינטראקציה עם כל דבר אחר, כאל ‘דבר’ או תכונה של דבר. 
חיפוש תשובות לשאלות אמפיריות בעלות משמעות, כלומר בנוגע לדברים ותכונות של דברים, מגדיל את היכולת שלנו לנבא תצפיות. אלא שבניגוד לכך, אין שום פעולה שנוכל לנקוט שתוכל להגדיל את היכולת שלנו לנבא תצפיות ותאפשר לנו לענות על השאלה מתי בחיים שלנו מרגע ההפריה הופיעה לה התודעה. אותו הדבר לגבי השאלה באיזה שלב של האבולוציה על פני כדור הארץ הופיעה תודעה, איפה בטבע נוכחת וממה היא נעדרת. שאלות מהסוג הזה פשוט לא שולחות אותנו לשום פרוצדורה של בירור ולכן אלו שאלות חסרות מובן. שאלות נונסנס. 
שאלות בעלות מובן הן שאלות לגבי סיבתם של מצבים מנטליים *ספציפיים*. למשל, מהם המצבים הפיזיקליים\נוירונליים המלווים אצלנו בתחושת צבע אדום, חוויית פחד, אהבה וכולי. ידע מהסוג הזה יאפשר לנו לגרום, למנוע או לחזות מראש את הופעתם של המצבים המנטליים הללו שהם בסופו של דבר כינויים שאנחנו, בני האדם, נתנו למצבים פונקציונליים גופניים שונים. 
מכיוון שמצבים מנטליים הם בסופו של דבר מצבים גופניים פיזיקליים, לא מתעוררת שום בעיה להסביר את הקשר בין המצבים פיזיקליים הללו למשהו אחר שאיננו פיזיקלי."

פלמוני:
"האמת לא נעשית פחות אמת אם מעט אנשים מאמינים בה בתקופה מסוימת, בגלל אופנה אינטלקטואלית כזו או אחרת. מדענים רבים כיום מבצעים טעות קטגורית ומסיקים מהעובדה שהמתודה המדעית חוקרת רק עצמים פיזיקליים, חומר ואנרגיה – את הטענה המטאפיזית שרק עצמים פיזיקליים קיימים. הכחשת הבעיה הקשה של התודעה לא תבטל אותה: לא רק שאין בנמצא שום מודל שיסביר תופעות סובייקטיביות (qualia) דרך הסברים מכניסטיים, אלא שאין אפילו אפשרות להעלות על הדעת שרשרת אירועים שמתחילה באירועים פיזיקליים-כימיים במוח ומסתיימת בחוויה סובייקטיבית (לדוגמה, התחושה של ראיית צבע אדם, להבדיל מהקליטה של אור באורך-גל 600nm). הטענה ששאלות על התודעה חסרות מובן היא חסרת מובן בעצמה, שהרי כפי שהרב נבון רומז במאמרו, התודעה היא נתון ראשוני, ולפני שהאדם מודע לממצאים מדעיים כלשהם הוא מודע לעובדה שהוא מרגיש, חש ורוצה. אולי אצלך “מצבים מנטליים הם בסופו של דבר מצבים גופניים פיזיקליים” (אני לא יכול לדעת אם לך יש תודעה סובייקטיבית, אני יודע רק שלי יש), אבל עבורי לפחות, התחושה של ראיית צבע אדום שונה מהעובדה הפיזיקלית שגל אור באורך גל מסוים פגע ברשתית שלי והתחיל שרשרת אירועים הכוללת שינוי קונפרמציה של מולקולה בשם רטינל, מעבר אותות ביוכימיים וחשמליים בתאי העצב בעקבות כך, וכו’."

דוד:
"אני לא רוצה להיות גס רוח, אבל מעיניים רציונליות שוחרות השכלה כל מה שאני רואה כשאני קורא את החצי הראשון של הכתבה הזאת זה בנאדם עם מחסום פסיכולוגי עצום שלא מרשה לו לקבל ולהבין איך אפשר לחיות עם הידיעה שאתה יצור עשוי מחומר. תודעה זה תחום מדעי שכבר חוקרים עשורים והוא ממש לא הוקוס פוקוס (ראה – דן דנט וסם הריס למשל). אפשר לצפות בתופעות של תודעה ממש בתוך המוח. המעוז הזה (מהאחרונים) של התאיסטים האפולוגטיים שמנסים להגדיר עצמם רציונלים כבר נפל מזמן. 
עוד נקודה חשובה – זה שאתה יודע שישנו מיתוס, וזה כל מה שהוא – מיתוס, זה לא מונע ממך ללמוד ממנו, לפעול לפיו, להנות ממנו, לתת לו להעשיר את חייך, כמו שכשאתה משחק משחק – אתה יודע שהחוקים רק קיימים כדי ליצור מקום בזמן ובחברה שבה ישנה פעילות רצויה, ואין בהם עובדות קוסמיות. אז מה? אותם חוקים מרשים לך לשחק. 
כך גם בחיים ידידי. לדוגמה, כשאתה אוהב את אישתך, אתה יכול להבין לחלוטין שזו תוצאה של מנגנונים נפשיים. זה מוריד מהערך של קידוש ושימור הזוגיות, של ההשתאות מאהובתך, או משפחתך? ממש לא. 
כן, ישנם מיתוסים שאנו מקבלים על מנת לחיות חיים מלאים, עשירים, מלאים באהבה וסימפטיה, אמפטיה, חזון, משמעות. ישנם מיתוסים, ואתה יכול לבחור אותם, ואתה יכול לבחור אותם ולשמוח. תוך שאתה יודע שאתה בחרת אותם, לקדש את דרכך. יש בך את התבונה לעשות את מהלך קידוש האמת, אבל אתה מפחד. הרשה לי להתיר את חששותיך – גם מבעד לאמונה ישנם חיים ומשמעות, רק עם קצת פחות שקר. פחות שקר לעצמך, פחות שקר לסובבים אתך, ופחות עוינות שנובעת משימור השקר. למה להימנע מלהגיד שקר? מוסר. כיצד אנו למדים אותו? צא ולמד. “ומכל מלמדי השכלתי”. כן. ממדע, מפסיכולוגיה, מאנטרופולוגיה מספרות וכן ממיתולוגיה אנו למדים שדבר שקר רע ביסודו לנפש האדם. 
אסיים עם שני ציטוטים מלקט מיתוסים קרוב במיוחד לליבי שממנו אני שואב המון השראה למוסר וחכמה בחי: “לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.” “לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.” החצי השני של הכתבה מאד טוב ויש בו נקודות טובות.* 
אבקש שלא תנכס את כל ההצלחה של עם ישראל למי שבהכרח “מאמין” במיתוסים. זה לא כנה ולא מכובד כלפי חלק גדול מהציבור הפרודוקטיבי ביותר בישראל."

פלמוני:
"הטענה “אפשר לצפות בתהליכים של תודעה בתוך המוח” מבהירה עד כמה אינך מבין את בעיית הגוף והנפש (body mind problem). אתה כנראה טועה לחשוב שהבעיה הקשה היא זיהוי המנגנונים המוחיים העומדים בקורלציה עם תחושות סובייקטיביות. ובכן, בעיה זו, עד כמה שהיא קשה, היא הבעיה הקלה. אין ספק שכל מצב נפשי סובייקטיבי (qualia) עומד בקורלציה עם פעילות מוחית אובייקטיבית מסוימת, פעילות חשמלית או כימית. מהמתאם ההדוק הזה, ומהעובדה ששינויים פיזיקליים יכולים להתעורר במוח בעקבות חוויות סובייקטיביות, ושינויים סובייקטיבים יכולים להתעורר בנפש בעקבות פעילות פיזיקלית במוח, לא נובע שהפעילות הסובייקטיבית היא היא הפעילות החומרית.
הבעיה הקשה היא להסביר כיצד שרשרת אירועים אובייקטיבים, הכרוכים במעברים פיזיקליים של חומר ואנרגיה, לדוגמה פגיעת פוטון באורך גל 600nm ברשתית, שינוי קונפורמציה של מולקולת רטינל, העברת אותם חשמליים בעקבות כך, וכו’ – מסתיימים בתופעה סובייקטיבית כמו ראיית אור אדום. לא דנט ולא אף פילוסוף אחר אפילו קרובים ללהציע הסבר כלשהו. אני מציע לך לקרוא את הכתבים של ג’ון סרל וישעיהו ליבוביץ בנושא."

עד כאן. ברשומה זו התעלמתי מכל הדיון סביב טענותיו של הררי על "סיפורים מומצאים" ועל גישת המטאריליזם האבסולוטי היות והתזה שלו בנושאים הללו כפי שאני מבין אותה מבוססת לדעתי על טיעונים שטחיים ועל הנחות מוצא שאיני יכול לקבל. וממילא, בהישמט הקרקע של הנחות המוצא תחת התזה מתרוקנת זו מכל תוכן. אני משער שעל משנתו הפילוסופית של הררי עוד יתווכחו דורות אחרי לכתו אבל אין אלו אלא ויכוחים אקדמיים-גְּרֵדָא ולדעתי אין בם מענה של אמת ולא כל מזור לשוחר הרוח והאמת.





2 comments:

  1. יש כמה בעיות בטענות של פלמוני. אולי העיקרית שבהן היא שהחלוקה שהוא מנסה לעשות בין מדע לבין מטפיזיקה אינה חדה כפי שאולי נראה במבט ראשון. בסופו של דבר, עלינו להכריע בין שתי תאוריות לגבי מבנה המציאות - מטריאליזם ודואליזם. את ההכרעה הזו אנו חייבים לעשות בכלי מחשבה רציונליים, שבסופו של דבר הם גם הבסיס לשיטה המדעית. וכדי לעשות אותה, אנו מתייחסים לממצאים אמפיריים, כגון אותה הקורלציה בין מצב נפשי לבין פעילות מוחית שפלמוני מדבר עליהץ (אוסיף שקורלציה זו אינה שרירותית אלא קשורה מאוד בתהליכי עיבוד המידע (הפיזיקליים מאוד) שמבצע המוח.) לאור ראיות כאלו, וכן מסיבות אחרות, איני רואה שום סבירות לדואליזם.

    פלמוני כמובן צודק שדנט וחבר מרעיו לא ממש מסבירים איך שרשרת אירועים פיזיקליים גורמת לתחושה פנימית מסוימת. אך הביקורות של סרל וכדומה על חסך זה לא משכנעות שהחלופה נכונה (וגם לא מובעות בפוסטים של פלמוני אלא רק נרמזות, מה שהוא חטא רטורי). בסופו של דבר, לדעתי אין ולא יהיה הסבר לחוק הפסיכופיזי הבסיסי, בדיוק כפי שאין ולא יהיה הסבר לחוקי הפיזיקה הבסיסיים. זה יהיה פשוט איך שהמציאות עובדת. נוכל רק לקוות שהחוקים, הפיזיקליים והפסיכו-פיזיים, הסופיים יהיו כה פשוטים ויפים שהם יהיו "חייבים" להיות נכונים (דוגמה לזה, לדעתי, היא השערת היקום המתמטי של מקס טגמרק).

    אגב, הניסיון הכי רציני עד כה לניסוח חוק פסיכופיזי הוא של ג'יאולינו טונוני (Integrated Information Theory). סקוט אהרנסון פרסם ביקורת קשה עליו, ואני חושד שהוא לא נכון. אבל אני מאמין שחקירת חוקים בסגנון זה תוכל להוביל אותנו לחוקים פסיכופיזיים נכונים, בסופו של דבר, באופן דומה לחוקי הפיזיקה.

    השבמחק
    תשובות
    1. "...אבל אני מאמין שחקירת חוקים בסגנון זה תוכל להוביל אותנו לחוקים פסיכופיזיים נכונים, בסופו של דבר, באופן דומה לחוקי הפיזיקה."

      אשרי המאמין :)

      המנחה שלי בדוקטורט (יובל נאמן) חשב כמוך. בשיחה שהיתה לי איתו על הנושא הוא טען שלדעתו יבוא יום וניתן יהיה לתאר את מצבי התודעה של האדם באמצעות משהו דמוי מרחב הילברט, ואת ההתפתחות בזמן של התודעה באמצעות מכניזם אופרטורי (בדומה לנעשה במכניקה הקוונטית).

      לי תמיד היתה דעה אחרת. חווית החיים לדידי היא בעיקרה טרנסצדנטית ובלתי ניתנת לתאור מכני. זה כמובן לא אומר שהמציאות החומרית אינה מכניסטית, אלא שהתודעה איננה מחוברת למציאות החומרית, תחת זאת היא מושרית ממנה. כתבתי על כך במובלע בפוסט "המתמטיקה והמציאות האוביקטיבית" ואני מזמין אותך לקרוא ולהתרשם:

      http://ofer-megged.blogspot.co.il/2011/02/blog-post_20.html

      מחק