יום ראשון, 2 במרץ 2014

בחזרה לסקנדינביה, חלק י' - Stádda

סטאדה בפי הילידים, סטטינד בפי אדוני המקום. עמוד של גרניט אפורה בת אלף ושמונה מאות מליון שנה, עשוי מקשה אחת, נמתח מעלה לגובה של אלף שלוש מאות ותשעים ושניים מטרים תמימים מעל הפיורד המשתרך למרגלותיו. יערות על המרגלות, סלע וקרח במעלות, ואגם בודד בצבע האיזמרגד בתווך.

הבוקר אור והשמיים תכולים-כחולים כפי שרק שמיים מסוגלים להיות. ענני נוצה מעטרים את הכחלת בליטוף רך. אור לבוקר יצאתי מעלה, תרמילי עמוס בציוד השרדות לכל צרה אקלימית שלא תבוא, הרבה מעבר לצורך. טראומת ההיפותרמיה היתה עדין טריה אבל לחלוטין לא במקום; מזג האוויר נראה יציב ואביבי.





החלק הראשון של ההעפלה עוקב אחר הנחל הנאה המנקז את קרחוני ההר, השביל רחב ונוח וניכר שההליכה בו היא תחביב נורבגי לאומי. ויחד עם זאת, היות ויצאתי מוקדם יחסית הייתי היחיד להלך עליו.





בתום כחמש מאות מטרים אנכיים מידלל היער ומחשופי הסלע הפראיים נחשפים. תחילה נחשפת תצורת הכרבולת המאפיינת את הקדרה שמדרום להר, ומעליה ומשני צידיה אגני קרח דלים תלויים על בלימה:







מן העבר השני מתרוממות חומות הסלע של סטאדה בנוקשות חסרת רחמים. קליפות על גבי קליפות של גרניט נוקשה, עתיקת יומין, בגוונים של אפור כהה קודר. דבר לא יאחז בליבן של החומות, לא שורש של עץ, לא עשב רך. כלום. אידאת הבלתי-עביר והבלתי-חדיר.





קצת יותר משבע מאות מטרים אנכיים מעל הבסיס נפתח עמק מסולע, דומם, מוקף חומות נישאות ובליבו אגם מי-ברקת. סוף העולם... איזמרגדון. מנוחה ראשונה, ארוחה קלה ורחצה. מי הקרח הירקרקים נעימים לבשר עד מאוד. צאו וחשבו את ההספק: שבע-מאות וארבעים מטרים אנכיים בשעה וקצת. משהו צריך לקרר את המנוע-ללא-מנוח המניע את אדוניו חסר המנוח...







אגם האיזמרגד הקרחוני מוקף חומות של גרניט וקרח משלושת עבריו. ומן העבר הרביעי, הוא זה אשר ממנו הגחתי, נחשף הפיורד שלמטה בכל הדרו, והוא מתפתל בין הרי פוטן עד לים הנורבגי.








מהאגם המשכתי מעלה עוד כמאה מטרים אנכיים, אולי קצת יותר. באיזשהו שלב הדרדרות הפכו להיות ממש מרתיעות, התיישבתי והמתנתי לאזור קצת אומץ. שני מטפסים הגיחו מלמטה עם המדריך המקצועי שלהם ובשלב מסויים, פחות או יותר בגובה בו שהיתי, הורה להם המדריך לחבוש קסדות. הבנתי שמכאן ואילך הטיפוס הופך להיות מסוכן ושמתי לזה נקודה. בדיעבד, סביר להניח שאם הייתי מצוייד פחות, יכולתי להעפיל כמעט עד הפסגה הדרומית. אבל התרמיל שלי, המלא בכל טוב מיותר סירבל אותי והצר צעדי. הנה עוד כמה תמונות מהמעלה שמעל לאגם ועד שיא הגובה אליו הגעתי: 







כבר בצהרי היום מצאתי עצמי שוב למטה. כמה שעות של מרגוע, איסוף הציוד, ושוב בדרכים. היעד עתה הוא אי יפהפה ומיושב, ובליבו שלושה הרים פירמידיאלים המשקיפים על מרחבי הים הנורבגי מבסיס האי ועד לזנב ההרים המשוננים המבצבצים מן האוקינוס מרחק שלוש מאות קילומטרים מכאן, הלא הם הרי לופוטן האגדיים. על כך ברשומה הבאה, וקרוב לודאי גם האחרונה למסע זה.




עוד תמונות נאות של הסטטינד, כאן.
   
 
 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה