יום ראשון, 5 באוקטובר 2014

ביקור לימודי ב-CERN, חלק שלישי


יום המחרת הביא עימו שקיפות ובהירות. הארי הלבן רובץ לו בגאון באופק וכובש לו טריטוריה של כבוד בנוף הטרסה. מעתה ועד סוף הביקור יהיה מזג האוויר הנאה ידידנו הטוב. את פרופ' גיורא מיקנברג זה לא כל כך מנחם ובארוחת הבוקר הוא מפטיר לעברי בטרוניה: "על פי החזאים, איך שאתם ממריאים הגשם חוזר!" מסתבר שהקיץ השנה לא האיר פנים לדיירי ג'נבה.

קלוז-אפ על המונט-בלאן מסביבת הטרסה

שחר היום השלישי נפתח בהרצאה על התרומה המרשימה של המחקר ב-CERN לפיזיקה הרפואית. החוקרת הצעירונת שעמדה בפנינו היא מרכזת התחום (אם אינני טועה הודית, אולי בראשית שנות השלושים לחייה, אולי פחות). בשפה קולחת היא סוקרת את הטכניקות שהפכו לפרקטיקות מקובלות ואת הפיזיקה שבבסיסן.

כשדיראק הציע את קיומו של האנטי-חומר נראתה הצעתו אקדמית-גריידא (so to speak...); כשאנדרסון מצא את הפוזיטרון, היו שהתלוננו לשם מה לכל הרוחות משקיעים האירופיים משאבים כלכליים כל כך גדולים במה שלא רלוונטי לדבר. וכל הפיות הביקורתיים נסתתמו באחת כשבבתי החולים הפזורים ברחבי העולם החלו לקבל את מכשירי ה-PET הראשונים. מכשירים אלו משמשים לטומוגרפיה ברזולוציה יוצאת מגדר הרגיל באמצעות אניהליציה הדדית של אלקטרונים עם פוזיטרונים; רבים חבים את חייהם למפתחי הטכניקה וגוף הידע שבבסיסה.

בכיתה עם מיק (קרדיט: עידית)

עוד לפני הרצאתה של Sparsh Navin על הפיזיקה הרפואית נראה מיק מוטרד למדי... "רעייתו של המרצה הבא הובהלה הלילה לבית החולים" כך התנצל בפנינו; "ג'ון ליווה אותה כל הלילה ולכן לא יוכל לבוא, לפחות לא בזמן שתוכנן לכך". ג'ון? ג'ון אליס במקרה? על "שר הטבעות" שמעו התלמידים מפי עוד קודם בואנו ל-CERN, אבל הם לא העלו על דעתם שהדמות האגדית הזו תמצא זמן מיוחד עבורם... והנה, לפתע מסתבר שהבלתי יאמן מבחינתם כמעט וארע... וואו, איזו אכזבה!

בטרסה עם עופר (קרדיט: עידית)

אלא שהופעתו של ג'ון אליס בפני בני הנוער לא רק שלא היתה לטורח, מסתבר שעבורו זוהי זכות ועונג בצידה. וכך, למרות הלילה הלבן שעבר עליו ולמרות מצב בריאותה הרעוע של רעייתו, הוא רק דחה את ההרצאה לאחר הצהריים. ההרצאה נסובה סביב הפיזיקה של ההיגס וסביב המאמץ העצום לגלותו ב-CERN, ולתלמידי כיתתי היתה עדנה גדולה :) אגב, הרצאתו של אליס ניתנה בדיוק באותה כיתת לימוד בה העברתי סמינר על עבודת הדוקטורט שלי לפני כ-15 שנה... באותו סמינר היה ג'ון אליס נוכח בגופו אך לא ברוחו: זכורני שישב בשורה רחוקה יחסית והיה טרוד כל העת בחישוביו...




בתום הארוע המכונן נלקחנו לממלכתו רבת ההוד של גיורא מיקנברג, המכונה בפי המקומיים פשוט ג'ורג'. על גלאי ATLAS אנו מדברים. זהו ללא ספק הגלאי המזוהה ביותר עם CERN עצמה, מימדיו הפיזיים עצומים, ולאנשי מדע מישראל חלק מכובד ביותר בפיתוחו ובבנייתו (אם אינני טועה, חלק הארי). הקבוצה הישראלית שקדה על שכבת גילוי המיואונים והלוחות החומים-ירוקים המוכרים כל-כך, הנמתחים מהמרכז החוצה, יוצרו כמעט כולם בארץ. אגב, ההרצאה הראשונה שקיבלנו מפי מיקנברג ביומו הראשון של ביקורנו כללה גם אנימציות יפהפיות של טכניקות הגילוי והניטור של המיואונים באטלס.


במבואה מעל לגלאי

לפני הירידה מטה

בכניסה

...מול המכונה

ומאחורי גבו של האורקל של אטלס


היות והתמונות שלקחתי אינן מעבירות את התחושה האמיתית לגבי הגודל של המכונה הזו, הרי לכם שלוש מתוך האוסף ששוחרר לציבור ע"י CERN; בתמונה הימנית התחתונה מצולם הצוות שבנה את הגלאי:





כאמור, לאחר הביקור באטלס נלקחנו לחדר הסימינרים להרצאתו של ג'ון אליס. בתום ההרצאה נפרדנו מהקבוצה האשדודית אשר תעשה דרכה הביתה מחר לפנות בוקר. אנו נשארנו להרצאה נוספת בקוסמולוגיה שניתנה מפיו של מדען צעיר ומבריק בשם Subodh Patil. הבחור נתן הופעה המסבה (ללא צל של ספק) הנאה מרובה לתלמידי מחקר, אבל לתלמידי תיכון??... ובכן, הופתעתי לגלות שרובם היו מרותקים למרות שנאלצו להסתפק בהשראה ועוד קצת.

אנו כבר בשעת אחר צהריים מאוחרת, ואני מבקש את תלמידי למלא חובה לא קדושה כלפי התורמים הנדיבים התומכים בחמד"ע: צילומים משותפים כשכולנו חמושים בחולצות שוורץ-רייזמן... פה אני מצרף דווקא את הצילום שלא הייתי ממליץ להעביר לתורם, היות והוא עשוי לפרש אותו בדרך הלא נכונה. אבל מי שעוסק בפיזיקה יודע ש"התנועה המגונה" שכולם עושים כאן לעברי היא לא אחרת מאשר כלל יד ימין לקבלת הכוח הפועל על חלקיק טעון בשדה מגנטי...

עידית מצרפת גם את יד שמאל עבור חלקיקים הטעונים במטען שלילי...
 
לא, לא סיימנו. אמנם אנו אחרי יום עמוס וגדוש אבל אני מציע לתלמידים בזהירות ובאופן לא מחייב - רק לאלו שמעוניינים בכך - סיור רגלי בכרמים ובכפרים האקזוטיים שממערב ל-CERN שיסתיים מן הסתם בחשיכה. כולם מעוניינים, ובלי להסס... קצת אחרי שבע בערב יצאנו לשטח. השער מאחור אמנם כבר היה נעול אבל עידית הבקיאה ברזי הצרפתית והצרפתים "ננעלה" על אחד מעובדי המקום שזה עתה יצא עם כרטיסו המגנטי, ושכנעה אותו (בליווי מבטינו המתחננים) להעבירנו באמצעות כרטיסו אחד אחד...

תוך שניות מצאנו עצמנו מהלכים בעולם קסום של כרמיי יין ופרחי בר:
 

 
 כפי שיכלתם לראות בסרטון כל אחד נהנה מאווירת החופש הנעימה בדרכו הוא. כך למשל אסף אדם ותמר עסוקים בדיון שברומו של עולם, איילת ונופר מצלמות את מרבדי הפרחים, איתמר ושחף מפזזים זה לעיני מצלמתו של זה... הנה, קבלו עוד כמה תמונות מהפסטורליה:





לקראת חשיכה (תשע, תשע וחצי PM) הגענו לכפר הנאה Choully המאכלס - אם לשפוט לפי האחוזות שבטבורן בתי אצולה - גם שועי עולם... עידית, שבעורקיה זורם דם צרפתי מזוקק, עלתה מיד על בית קפה מקומי הממוקם באחד החצרות. והיות והחשיכה קרבה וכבר קריר למדי וחלק מהנערים והנערות בא בביגוד קל, אין דבר מזמין יותר מכוס קקאו חם. הכבודה כולה התיישבה סביב כמה שולחנות, ואנו הזמנו את כל מי שחפץ בכך למשקה חם ועוגה מתוקה. היה כיף!




בדרכנו חזרה למתחם כבר צעדנו בחשיכה מוחלטת, חמושים בפנס שלי ובסמארטפונים המאירים של התלמידים; ל-CERN הגענו בשעת לילה מאוחרת. נפרדנו על מדרגות מפתן המלון לא לפני שמישהו או מישהי הציע קצת בהחבא להשאר יחד עוד חצי שעה... ובכל זאת, היינו כבר די עייפים ויום שלם של פעילויות עוד מצפה לנו מחר.


לחלק הרביעי                                                   לחלק השני





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה